אודות | Bio
פטריסיה אורי כהן היא סופרת, משוררת ופזמונאית. היא נולדה באלג'יריה ובגיל 3 עברה עם משפחתה לפריז ואחר כך לניס. היא למדה אומנות ב"וילה ארסון". בגיל 20 החליטה לעלות לבדה לארץ. עם בעלה פתחה את גלריית פאטריס בתל אביב, את קפה תכלת ברחוב שנקין ועוד. להם שלושה ילדים: ריף, מטר וזהר.
בעשר השנים האחרונות פטריסיה כותבת שירים לאומנים ישראלים, בהם ישי ריבו, דודו טסה, ריטה וריף כהן, בתה הבכורה. היא כתבה את רוב השירים לשלושת אלבומיה, כולל הלהיטים הבינלאומיים À Paris, J'aime, Dans mon quartier ו"רוצה פרחים". על אלבומה הראשון זכתה ריף בפרס אקו"ם.
במקביל לכתיבת שירים פטריסיה היא מורה ליוגה. הפילוסופיה של היוגה ועולם הספרות והשירה נותנים לה השראה ומהווים בסיס ליצירתה.
פטריסיה כותבת בעברית, בצרפתית ולפעמים באנגלית. היא כותבת שירים לפרסומות, מביימת קליפים, מחברת מחזות זמר וספרי ילדים.
Patricia Orie Cohen est auteur, poète et parolière. Elle est née en Algérie et à l'âge de 3 ans s'installe avec sa famille à Paris puis à Nice. Elle étudie l'art à la Villa Arson. À l'âge de 20 ans elle décide de monter seule en Israël où elle se marie. Le couple ouvre la galerie Patris à Tel Aviv, puis le café Tchelet sur la rue Sheinkin, etc. Ils ont trois enfants: Riff, Matar et Zohar.
Ces dix dernières années Patricia écrit des chansons pour des artistes israéliens dont Ishai Ribo, Dudu Tassa, Rita et Riff Cohen, sa fille ainée, pour qui elle a écrit la quasi-totalité de ses trois albums. Les tubes "A Paris", "J'aime", "Dans mon quartier" ont connu un succès international. Pour son premier album Riff a reçu un prix Acum.
En parallèle, Patricia est professeur de yoga. La philosophie du yoga, la littérature et la poésie l'inspirent et constituent la base de son écriture. Patricia écrit en plusieurs langues: hébreu, français et parfois en anglais. Elle écrit pour la publicité, des comédies musicales, des clips et des histoires pour enfants.
אני מאמינה | Vision
לכתוב "חזון" זו לא משימה פשוטה. אתם לא רואים אותי, אבל כרגע אני קצת מתפתלת ושוברת את הראש איך לסכם בכמה שורות את הסיפור שלי, למה הקמתי את האתר, מה אני רוצה לעשות ולתת…
בילדותי נמשכתי אל הקסם של הדברים, הדברים שרוממו את רוחי, היופי של הטבע והקצב שנמצא בכול… כנערה, נפתחתי לעולם הספרות, המוזיקה, הטעמים, הריחות, הקולות, התנועה… למעשה, מה שמרגש אותי במהות של כל צורות ההבעה האלה, במילה אחת, זו השירה. הבנתי את זה בזמן כתיבת השורות האלה. אני poetry lover ותמיד הייתי.
אני כותבת מגיל 12, מרגע שהיה לנשמתי מה לומר. למזלי היה לי בתיכון מורה לספרות כריזמטי ומרתק. המשוררים שסחפו אותי ונתנו לי השראה הם ז'אק פרוור, ארתור רמבו, ורלן, בודלר, אפולינר, בוקובסקי, כריסטיאן בובן…
יום אחד, די מאוחר בחיים, רצה הגורל ובתי ריף קיבלה מלגת שהות בצרפת כזמרת-יוצרת ושלפה מהמגירה שלי שיר בצרפתית. השיר הפך ללהיט הבינלאומי À Paris, ואחריו באו עוד שירים שזכו להצלחה. לאט לאט הפכה הכתיבה למקצוע חדש. לימדתי ואני עדיין מלמדת יוגה. במשך השנים היו לי עיסוקים רבים ומרתקים, אבל מעולם לא הפסקתי לכתוב ולתרגל יוגה.
אפשר לשאוב השראה מכל דבר: הרפתקאות, חרדות, אהבות, שמחות, ייאוש, פחדים, טראומות. הודות למורים שלי ובזכות הילדים אני יודעת שהשראה צריכה לבוא ממקום פנימי מואר, כדי להעניק יצירות שיהיו כמו זרי פרחים, חיוכים, פיסות שמיים…
יצרתי את POC-Poetic Vision כדי לשתף, להכיר, לפתוח מרחב ליצירה דרך השירה – בצורת שיר, קליפ, סיפור לילדים, עיצוב טישרט ועוד.
.
Écrire une page "Vision" n'est pas une mince affaire. Vous ne me voyez pas mais je suis en train de me gratter la tête pour résumer en quelque lignes l'histoire de mon parcours atypique, pourquoi ce site, ce que je veux faire, donner et comment…
Gamine, j'étais fortement attirée par la magie des choses, le ciel, la beauté de la nature et ce rythme qui régit le tout. Ado, ce fut la littérature, la musique, les goûts, les parfums, les voix, le mouvement… En fait, ce qui me subjugue et transcende ces formes d'expression, en un mot, c'est la poésie. D'ailleurs, je l'ai compris en écrivant ces lignes. Je suis et j'ai toujours été une poetry lover.
J'écris machinalement depuis l'âge de 12 ans à peu près, depuis que mon âme a des choses à dire. J'ai eu la chance au lycée d'avoir un professeur de littérature charismatique et passionnant. Les poètes qui m'ont largement portée et inspirée sont Jacques Prévert, Arthur Rimbaud, Verlaine, Baudelaire, Apollinaire, Bukowski, Bobin…
Un jour, assez tard dans ma vie, la force des choses fit que ma fille Riff reçut une résidence d'artiste à Paris. Elle avait besoin d'un texte en français qu'elle prit dans un de mes tiroirs et qui devint la chanson "À Paris". Celle-ci connut un succès international et fut suivie de beaucoup d'autres. Petit à petit j'en ai fait mon nouveau métier. J'ai été et je suis toujours professeur de yoga. J'ai exercé des métiers passionnants mais je n'ai jamais cessé ni d'écrire ni de pratiquer le yoga.
On peut trouver l'inspiration partout, dans nos aventures, nos amours, nos joies, nos désespoirs, nos peurs, nos traumatismes. Grâce à mes maîtres et grâce aux enfants, je sais que l'inspiration doit être cueillie dans les sphères lumineuses de mon être afin de transmettre des créations qui seraient comme des bouquets… des sourires… des bouts de ciel.
J'ai créé POC – Vision poétique pour partager, rencontrer, élargir mon espace de création à travers la poésie. Cela peut prendre la forme d'une chanson, d'un clip, d'un poème, d'une histoire pour enfants, de dessins sur des t-shirts, etc.